האם גם אתם "מולטיפוטנציונליים"?

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

כולנו נשאלנו את השאלה הזו וגם למדנו שיש תשובות שיותר או פחות מרצות לפי הבעת הפנים שנתקלנו בה.
אולם מי מאתנו היה יכול להכריז שהוא רוצה להיות מתכנן אפליקציות או אחראי על מדיה חברתית כשהיה ילד?

הגורמים המשפיעים על תפיסותינו ושאיפותינו כילדים הנם רבים: הורים, מורים, חברים סדרות טלוויזיה, טרנדים ועוד.
על רבים מהגורמים האלו אין לנו שליטה ולא תמיד יש ביכולתנו להעריך בזמן אמת מה השפעתם עלינו.
לעיתים רק במבט לאחור ניתן לחקור את מידת ההשפעה של אותם גורמים שונים. הוסיפו לזה מציאות תעסוקתית דינמית ועולם טכנולוגי המתקדם בקצב ההולך ומאיץ ותגלו שאכן לא קל כבעבר לתכנן מסלול קריירה מראש.

בפוסט הקודם כתבתי על Krumboltz שחקר את השפעתם של ארועיים לא מתוכננים על חיינו וכיצד למעשה אירועים אלו מהווים הזדמנויות.
Krumboltz טוען כי מומלץ "לא להינשא למטרה" בעיקר לא כזו שהכרזנו עליה בגיל צעיר.

ניתן להסתכל על חוסר החלטיות לגבי מקצוע כמעיד על גמישות ופתיחות מחשבתית (open mindedness) ולא רק כמשהו שלילי.

כיום יש יותר ויותר אנשים הבוחרים לנהל את חייהם ובניית הקריירה שלהם עם אותה גישה של פתיחות וגמישות מחשבתית אחת מהן היא אמילי וופניק שבהרצאה מרתקת ב-TED מספרת על עצמה ועל מה שהיא מגדירה כאנשים "מולטיפוטנציאלים" בעלי מגוון רחב של תחומי עניין ועבודות.